"הסאונד של בריסטול" - עבור מי שמעט מתמצא בחומר רק ההגדרה הזו מעלה אסוציאציות של צלילים מעושנים בעלי ניחוח אפל, מקצבים כבדים והרבה עומק. אבל אותו סאונד, שלימים ימותג על ידי התקשורת כ"טריפ-הופ", הוא התפתחות הגיונית של הסצינה הבריסטולית, הרבה בזכות התמהיל הייחודי של קהילות מהגרים דומיננטיות בקרב תושבי העיר.
נקודת המוצא של הסאונד שיפרוץ בשנות התשעים, היתה בשנות השמונים המוקדמות, עם הרכב שנקרא The Pop Group, ההרכב הראשון שהופיע על הכריכה של המגזין NME עוד לפני שבכלל שיחררו הקלטה. אלבום הבכורה שלהם "Y", הוא שילוב מתוחכם ומשונה בין פ'אנק, דאב, פאנק וג'אז חופשי, והרעיונות שמובאים בו בהחלט מצביעים על ניצני קו חשיבה "בריסטולי". חברי הלהקה התפצלו בין להקות שונות וביניהן Rip Rig + Panic, הרכב ניסיוני ששילב בין השפעות אפריקאיות וג'אז חופשי, בו לקחה חלק זמרת צעירה שלימים תהפוך לדמות חשובה בסיפורו של הטריפ-הופ, ננה שרי.
בשנת 1983, חבורת סאונדסיסטם צעירה שכינתה עצמה Wild Bunch החלה להרים מסיבות בשכונת סיינט פול שבעיר. תרבות הסאונדסיסטם כללה מסיבות רחוב שנחגגו במרכזי שכונות, בהן התושבים הוציאו את מערכות הסאונד שלהם לרחוב, וסביבן התכנסה הקהילה. הם החלו באזורי עוני בג'מאייקה, והשפיעו מאוד גם על ערי מהגרים באירופה, כמו בריסטול. הסאונד של Wild Bunch היה מושפע בעיקר מרגאיי וכלל השפעות של פאנק, ראפ ו-R&B, עם מקצבים מואטים והשפעות של אלקטרוניקה אמביינטית. אותה חבורה היא זו שתהפוך לימים להשפעה המרכזית על זרם הטריפ-הופ ובין חבריה אפשר למצוא את גרנט מארשל, רוברט דל נג'ה ואנדרו ואולס, שיחד עם טריקי בשנת 1987 הקימו את Massive Attack.
בשנת 1989 יצא אלבומה של ננה שרי Raw Like Sushi עליו עבדה עם חברי מאסיב אטאק. הקשר הזה הוביל לכך שבשנת 1991 יצא אלבום הבכורה של מאסיב אטאק, אלבום מופתי שנחשב לאלבום הטריפ הופ הראשון, “Blue Lines”. הלהקה אירחה באלבום ווקאליסטים כמו הוראס אנדי זמר הרגאיי הנודע, ווילי ויי, וטריקי, שהיו איתם עוד מימי Wild Bunch וזמרת נוספת גם מהימים ההם - שארה נלסון, איתה יצרו את אחד הקטעים הכי טובים שהופקו אי פעם, "Unfinished Sympathy".
אחרי הוצאת Blue Lines, כשיותר ויותר מוזיקאים שהתפתחו בסצנה הבריסטולית החלו לצבור מוניטין ברחבי הממלכה, היה ברור שמשהו מרגש קורה בעיר. 1994 ו-1995 היו שנים יפות לבריסטול, פורטיסהד הוציאו את אלבומם הראשון Dummy שגם לקח את פרס המרקורי, מאסיב אטאק הוציאו את אלבומם השני, וטריקי הוציא את אלבום הבכורה שלו. Maxinquaye, אלבומו של טריקי, הקרוי על-שם אמו, זכה להצלחה עצומה ונבחר לאלבום השנה של NME. שלושת האלבומים הללו עיצבו סופית את 'הסאונד של בריסטול' והביאו אותו להכרה בין-לאומית.
בשנת 1997, מפיק הדראם & בייס הבריסטולי רוני סייז הוציא את אלבום הבכורה שלו יחד עם ההרכב שהקים Reprazent. באותה שנה הם זכו בפרס המרקורי, והפנו זרקור אל ז'אנר הדראם & בייס, שעכשיו היה נחלת ההמונים.
החזון של המוזיקאים מסצנת בריסטול, לייצר מיקס של ביטים מהקריביים, היפ-הופ, פ'אנק, וקצב אלקטרוני מואט, הגדיר את החשיבות הכבירה שהיתה לעירם על המוזיקה הבריטית, והבין-לאומית.